סוכרת

סכרת היא אחת המחלות המסוכנות של העולם המודרני והיא פוגעת באחוז נרחב של האוכלוסייה. מסיבוכי הסכרת הם מחלות כלי דם, מחלות לב, אי ספיקת כליות, עיוורון, שבץ נמקים ועוד...

הרפואה המקובלת מכריזה על הסכרת כעל חשוכת מרפא. למרות זאת, הרפואה הטבעית מסוגלת להחזיר את הלבלב לפעילות תקינה או כמעט תקינה. זאת על ידי מעבר לתזונה נכונה ותוספות משלימות. יש אשר הצליחו להפסיק להשתמש באינסולין. בנוסף, באמצעות תזונה ותוספים ניתן להפחית משמעותית את הנזקים לכלי הדם ובכך למנוע רבות מתופעות סיבוכי הסכרת.

מנגנון פעולתו של האינסולין בתאי השריר הוא כדלקמן:

בשלב הראשון, האינסולין נקשר לקולטני אינסולין ייחודים המצויים בעיקר על-פני ממברנות תאי השריר והשומן, וגורם עקב כך לשרשרת ארוכה של תהליכים, המביאים בסופם לייצור מוגבר של נשאי גלוקוז (Glucose transporter). אלה מסייעים לקליטת הגלוקוז מהדם, שבו ריכוזו גבוה, אל תוך התאים, שבהם ריכוזו נמוך. בתהליך המכונה דיפוזיה מזורזת (Facilitated diffusion).

הלבלב הוא בלוטה כפולה המכילה: בלוטות האקוזוקריניות המפרישות לתוך צינור העיכול חומרים של רקמה אפיתליאלית, ובנוסף האיים על שם לנגרהאנס, המפרישים את ההורמונים ישר לתוך מחזור הדם.

האיים על שם לנגרהאנס בלבלב מפרישים שני הורמונים: אינסולין וגלוקגון. האינסולין מיוצר בתאי ביטא של איי לנגרהאנס.

לאינסולין תפקיד מרכזי במשק הפחמימות, הגלוקוז שבנוזל החוץ תאי זקוק לאינסולין כדי לעבור את דופן התא, שם הוא משולב במחזור חילוף החומרים. משום כך גורר אחריו חוסר אינסולין עליה של רמת הגלוקוז בדם והפרשתו בשתן, השינויים מרחיקי הלכת בחילוף החומרים של התאים מוצאים את ביטויים הקליני במחלת הסכרת. האינסולין מתפקד בעיקר כהורמון אנאבולי, דהיינו – מזרז תהליכי ייצור ובנייה (סינתזה) וכחיוני גם לתהליכי הגדילה וההתפתחות. הוא מסופק לפי דרישות הגוף ולפי כמות הגלוקוז בדם – מבחינת תזמון, ומבחינת הכמות ביחס לרמת הגלוקוז בדם. האינסולין משתתף במטבוליזם של שלושת רכיבי התזונה הגדולים: הפחמימות, השומנים והחלבונים.

תפריט עשיר בשומן, מזונות מזוקקים ומעובדים, ואורח חיים ללא פעילות גופנית מספקת, גורמים לתנגודת תאי הגוף לאינסולין. במצב זה התאים לא קולטים מספיק גלוקוז, מה שמהווה איתות ללבלב להפריש עוד אינסולין. כך אמנם יורדת רמת הגלוקוז בדם, ונמנעת אי סבילות חמורה לגלוקוז ומצב של סכרת, אבל נוצרת בעיה אחרת, שהיא רמת אינסולין גבוהה בדם. רמת אינסולין גבוהה בדם מובילה להסתיידות עורקים, יתר לחץ דם, מחלות לב כליליות, אירוע מוחי, מחלות ריאומטיות, ובהמשך לסכרת מבוגרים. בין השאר בגלל העובדה שעודף אינסולין בדם מעלה את רמת שומני הדם, ואת הייצור של חומצת שומן ארכידונית מחומצת שומן לינולאית.

סכרת סוג 1 קשורה לפגם בייצור האינסולין ע"י הלבלב. בלבלב מצוי אזור הנקרא "איי לנגרהאנס", בו מצויים תאי בטא הם המייצרים את האינסולין. אם תאים אלה נפגעים, אין לגוף אפשרות לייצר אינסולין. ללא אינסולין, הגוף איננו מסוגל לנצל את הגלוקוז (סוכר בדם), המהווה מקור עיקרי לאנרגיה בגוף, כתוצאה מכך, הערכים של הגלוקוז המצויים בדם, הנם גבוהים.

הטיפול הסטנדרטי הרפואי הוא: מתן זריקות אינסולין, או משאבת אינסולין הפועלת על אותו עקרון. הגלוקוז (הסוכר בדם) שבנוזל החוץ תאי זקוק לאינסולין כדי לעבור את דופן התא, שם הוא משולב במחזור חילוף החומרים. הרחבה ראה: לבלב , אינסולין: בלוטת הלבלב ומנגנון פעילות האינסולין.

בדיקה זו, שאינה כלולה עדיין בבדיקות השגרתיות לסכרת, מתבצעת בעיקר בקרב סכרתיים מטיפוס 2 כדי לזהות אצלם מצב של יתר אינסולין בדם, כן היא משמשת לזיהוי חולים מטיפוס 1, שלהם רמה נמוכה של אינסולין, בטרם מתפתחת אצלם הסכרת הקלינית.

מדוע כרום שומר מפני התפתחות סכרת מסוג 2 ?

הצורה של מולקולה יחידה של אינסולין, חשובה ליעילותו. אז האינסולין יכול להעביר בקלות גלוקוז אל תוך התאים, במקומות בהם הוא נחוץ. ללא כרומיום, מולקולות האינסולין מעוותות את צורתן, ואינן יכולות עוד לשמש כמערכת הובלה יעילה עבור הגלוקוז.

ללא מערכת הובלה יעילה, נבנה הגלוקוז בתוך מערכת הדם, ובכך מתחילה תגובת שרשרת, נגרם סיכרור של חלבונים, אנזימים והמוגלובין. תהליך המוגבר ככל שעולה רמת הסוכר בדם, אשר בסופו של דבר, מובילה לסכרת. מחסור בכרום הוא אחת הסיבות להתפתחות סכרת מסוג 2.