הרחבה: תסמונת השחר
זוהי תופעה של רמת סוכר גבוהה מאוד בשעות הבוקר הנובעת משחרור הורמונים באמצע הלילה. הגוף מייצר הורמונים הפועלים כנגד האינסולין. הורמונים אלה, הכוללים: גלוקגון, אפינפרין, הורמון הגדילה וקורטיזול, הגורמים לעלית רמת הגלוקוז בדם, כשיש צורך, ע"י איתות לכבד לשחרר את הגלוקוז וע"י עיכוב השימוש בגלוקוז בגוף.
עוד על תסמונת השחר:
חולי סכרת יכולים ללכת לישון עם רמה נמוכה של גלוקוז ולקום עם רמה יותר גבוהה. לדוגמה: לפני השינה רמת הגלוקוז היא 126 ועם הקימה היא 155. או אחד שלפני השינה הרמה היא 120 ועם הקימה 200.
בכל פעם שאנחנו אוכלים רמת הגלוקוז בדם עולה. 4-5 שעות אחרי הארוחה רמת הגלוקוז חוזרת לרמה הבסיסית. כשלא אוכלים זמן מה ובמשך הלילה כשישנים, הכבד משחרר את הגלוקוז האגור כגליקוגן כדי לספק אנרגיה.
בשעות הבוקר המוקדמות, 3-4 בבוקר, הגוף מייצר הורמון גדילה הגורם לכבד לשחרר כמות נוספת של גלוקוז. זה למעשה מהלך נורמאלי ונקרא תסמונת השחר.
תסמונת השחר מופיעה באנשים בריאים וחולי סכרת כאחד. באנשים בריאים שאינם חולי סכרת, הגוף אוטומטית מייצר מספיק אינסולין ומווסת את ייצור הגלוקוז ע"י הכבד. למעשה, כשהגוף חש בעודף גלוקוז, הוא מאותת לכבד בעזרת האינסולין להפסיק לשחרר גלוקוז.
תפקידי האינסולין:
- מווסת את הפרשת הגלוקוז מהכבד.
- מאפשר כניסת גלוקוז לתאים.
- גורם לאחסנת הגלוקוז בכבד כגליקוגן.
המצב בחולי סכרת הוא שהם, או שלא מייצרים מספיק אינסולין או שהאינסולין המיוצר, אינו מתפקד כהלכה (תנגודת לאינסולין).
מידע נוסף על תסמונת השחר:
- www.brist.plus.com
- dawn phenomenon יולי/ אוגוסט 2001 – www.diabetesselfmanagement.com