במצב של קדם סכרת ובסכרת סוג 2, שולט המצב של היפרגליקמיה לאחר ארוחה. וזה למעשה השתקפות של התנגודת לאינסולין שמופיעה בשרירים. זה קורה לפני שתאי הביטא בלבלב נעלמו ואינם מתפקדים. כשהמחלה מתקדמת, כישלונם של תאי ביטא גובר וגורמים אחרים נכנסים לתמונה. הכבד תורם למעמסת הגלוקוז. מכאן שבמצב של קדם סכרת יש לדאוג להקטנת התנגודת לאינסולין, בכדי לשמר את יכולת הלבלב לתקופה ארוכה.
אחת הדרכים הטובות ביותר להעלות את רגישות השרירים היא פעילות גופנית וכמובן הפחתה בצריכת הקלוריות.
פעילות גופנית חיונית בטיפול במחלת הסכרת. רוב הסכרתיים מטיפוס II אינם זקוקים לזריקות אינסולין לטיפול במחלה. מאחר והבעיה העיקרית היא תנגודת לאינסולין, הפעלת השרירים תגרום לספיגת גלוקוז מתוך הדם, תצמצם את התנגודת לאינסולין ותגביר את יעילותו. הפעילות הגופנית חשובה מאוד להורדה במשקל, שגם היא תורמת להקטנת העמידות לאינסולין ולשיפור התגובה לגלוקוז. פעילות גופנית המתבצעת מייד לאחר האכילה משפרת באופן מיידי את רמת הגלוקוז. פעילות גופנית מכל הסוגים, מהווה חלק חיוני בשמירה על רמת הסוכר בדם. היא מעבירה את הגלוקוז בדם לתאי הגוף ללא צורך באינסולין ובכך משמרת את האינסולין ומורידה את רמת הסוכר הגבוהה בדמו של החולה.
פעילות גופנית סדירה גם מחזקת את השרירים, משפרת את הנשימה, ממריצה את זרימת הדם ומקטינה את רמת שומני הדם. זה חשוב במיוחד לחולה סכרת שמן, כי פעילות גופנית תשרוף קלוריות ותאיץ חילוף חומרים בגוף. הפעילות המומלצת יותר היא זו המגבירה את כושר הסיבולת. דהיינו, פעילות אירובית כגון: הליכה, ריקוד, רכיבה על אופניים או שחיה.